איך אופני תקשורת שנפתחים בפנינו כשאנחנו מתחילים לראות סוסים אחרת מייתרים עולם שלם של אביזרים ותקשורת כוחנית וממלאים בחוויה של העצמה סקרנות וקירבה.

כמו שכתבתי בפוסט קודם – מוטיבציה היא מכלול התהליכים אשר מעוררים, מכוונים ומשמרים התנהגות.
המוטיבציה בתקשורת הרווחת בעבודה עם סוסים היא דרך חיזוקים שליליים (לחץ והרפיה) ונקראת גם ׳למידה הימנעותית׳. הסוס מבצע התנהגות בכדי להימנע מתוצאה לא נעימה, שמעוררת רגש שלילי (למשל הרמת שוט, לחץ עם רגליים, משיכה בחבל וכו׳).

תיארתי שיש גם אפשרות אחרת לתקשורת והנעה של סוסים, תקשורת המבוססת על חיזוקים חיוביים ונקראת גם למידה אפטטיבית.  הסוס מבצע התנהגות בכדי להשיג תוצאה נעימה או מהנה שמעוררת רגש חיובי (למשל משהו טעים לאכול, גירוד מנעים, משחק אהוב וכו׳).

בשני האופנים ההתנהגות שהסוס מבצע יכולה להיות זהה, אבל הרגש שמניע את ההתנהגות והחוויה הפנימית שונים באופן מהותי.
אני רוצה לכתוב עוד על השינוי הזה שמתרחש כאשר הרגש מתחלף. מה השינוי הזה עושה לחויות החיים של סוסים ומה השינוי הזה עושה לנו האנשים שלצידם.

אני חייבת לנקות את חדר הציוד באורווה, אני מבטיחה לעצמי לעשות את זה כבר חודשים. בשנים האחרונות האזור היחידי שממש נמצא בשימוש זה הכיור, המקרר וכמה שקי אוכל, המדפים והמתלים העמוסים בציוד מכוסים אבק וקורי עכביש וכבר מזמן אני מגלגלת את המחשבה שאני צריכה לחלק אותם או למצוא מקום אחר למרבית הציוד…

לפני שלמדתי לעבוד עם חיזוקים חיוביים כשהייתי רוצה לצאת לרכיבה או לשטוף את הסוסה שלי הייתי לוקחת ראשיה וחבל ונגשת לאורווה או למגרש בו היא היתה משוחררת. כשרציתי לעבוד איתה או לצאת איתה לטיול הייתי מצטיידת בשוט, חבל לונג׳ ועזרים רבים אחרים. באורווה בה עבדתי, בכדי להכין סוסים לשיעור, הייתי קושרת את הסוסים עם חבל במקום המיועד להברשה ואיכוף.

היום כשאני רוצה לקרוא לסוסים שלי או לתרגל איתם משהו חדש במגרש אני קוראת להם בשמם והם באים.
כשאני רוצה לטפל בסוסים אני נעמדת לידם והם עומדים לצידי מבחירה, מרימים בעצמם רגל לניקוי פרסות כשאני מסמנת להם את האות המוסכם, מניחים את הראש והעין אל תוך כף היד שלי אם צריך לנקות להם את העיניים מהפרשות, הם תופסים את מזרק התילוע בין השיניים אם יש צורך לתלע, הם עוברים לצידי לטרוט כשאני מזמינה אותם להצטרף אלי לטרוט, בלי שוט, ראשיות או חבלים, מתוך הסכמה ובחירה להשתתף.

כבר שנים העזרים העיקריים שאני עושה בהם שימוש הם סקרנות, קשב, זמן (שעוד לא מצאתי חנות ציוד שמוכרת, ותמיד קשה לגייס בכמות הרצויה), יצירתיות, ופאוץ׳ עם חופן של כופתיות חציר.
ומעבר להבדל המעשי בעזרים, התחושה שחמשת הסוסים שלי באים בשמחה כשאקרא להם למשחק משותף, ללמד תלמידים, לטיול בחוץ, או לטילוף ושבכל רגע הם בוחרים מחדש להישאר למרות שהם חופשיים לעזוב, היא תחושה שלעולם לא אוכל כבר לוותר עליה. היא מעצימה ומרגשת והיא עוצמתית יותר מכל חוויה אחרת שחוויתי לצד סוסים.

אפילו את הבלנסטון (שיש להם עדיין מקום מסוים בלב ו….בארון) אני כבר לא לוקחת החוצה, תפיסת הבטיחות לצד הסוסים שלי השתנתה. כשאנחנו מטפחים דו שיח, לומדים להתבונן ומכבדים את הצרכים הבסיסיים של סוסים – הסוסים מתחילים לדבר. כשמותר להם להגיד לא, כשאנחנו מרחיבים את הבחירות שלהם ומקשיבים למה שיש להם להגיד, אנחנו מחזירים להם את תחושת השליטה בנוכחות ובמיקום שלהם במרחב ומרבית ההתנהגויות שיכולות לסכן אותנו נעלמות. יותר מזה, אם קורה משהו קשה שהם צריכים לעבור אנחנו נהיים חלק מה׳מקום הבטוח׳ שלהם.

אני רוצה להזמין אתכם להצתרף למחזור נוסף של התוכנית שיפתח בסוף מרץ 2017, וללמוד יחד לראות סוסים אחרת, ללמוד עוד על רגשות, על התנהגות, ללמוד להשתמש במשחק, מוטיבציה ותנועה, לעבוד עם Clicker Training וחיזוקים חיוביים לצד חוקרים, מאמנים ומנחים מהשורה הראשונה מהארץ והעולם. להצטרף לקבוצה הולכת ומתגבשת של אנשים שכבר בחרו בדרך הזו, למצוא תקשורת מקרבת, מרגשת ומעצימה בשבילכם ובשביל הסוסים שלצידכם.