השנה החדשה בפתח, רגע לפני יום כיפור שמזמין אותנו להתבונן פנימה, למצוא אולי מקום לשינוי וחשבון נפש. אני מרגישה שלאחרונה מתדפקות על דלתי סוגיות שנוגעות באתיקה ובמהות של תקשורת אמפתית עם סוסים – כמו שאני מבינה אותה.
זה עולה במפגשים עם אנשים שמתחילים לצעוד בדרך אחרת לצד הסוסים שלהם, דיונים שעולים ברשת ועם תלמידים וחברים שחולקים חוויות ואולי זו הזדמנות לעסוק בנושאים האלו גם בכתב.
בפוסטים הקודמים כתבתי על רגשות (כן, כן, יש לסוסים רגשות). הם מרגישים כאב, פחד, יאוש וגם הנאה שמחה וסקרנות, והמדע אפילו הוכיח את מה שאנחנו יודעים כבר מזמן שיש להם תודעה, מודעות עצמית, תובנות ודעה סובייקטיבית משלהם על העולם.
אנחנו לא יכולים ממש לשאול אותם מה הדעה שלהם עלינו ועל המפגש איתנו אבל אם נלמד קצת יותר על הצרכים הבסיסיים שלהם, ההתנהגות, שפת הגוף, התנועה אנחנו נוכל להתחיל לבחון מחדש את הפן האתי של הדברים שאנחנו מבקשים מהם לעשות והתנאים שאנחנו מספקים להם בכדי לחיות לצידנו.
כמה מילים על אתיקה
אתיקה היא הפילוסופיה של המוסר, ענף של הפילוסופיה העוסק בשאלות: “מהו המעשה הראוי שחובה לעשותו?" ו"מהי המידה הטובה?” ומסייע בהבחנה בין טוב ורע. המוסר הוא אוסף כללי ההתנהגות המקובלים בחברה ובתרבות. האתיקה היא תחום הידע שמציע ביקורת על המוסר, ומציגה אוסף כללי התנהגות אשר בחלקם הם חלופות לכללי ההתנהגות של המוסר.(wiki)
ב 1978 גובשו באנגליה קווים מנחים לאחזקה, התנהלות והבטחת איכות חיים ורווחה בסיסית בקרב חיות משק
קווים שאומצו כמדיניות על ידי האיחוד האירופאי וארגונים מקצועיים אחרים כמו:
World Organization for Animal Health, the Royal Society for the Prevention of Cruelty to Animals, and the American Society for the Prevention of Cruelty to Animals
לקווים המנחים הללו קוראים חמש החירויות The Five Freedoms
אלו הן הזכויות של כל חיית משק והאחריות והחובות של בעליהן או האחראי עליהן:
– חירות מרעב, צמא ותזונה לקויה
– חירות מאי-נוחות סביבתית
– חירות מכאב, פגיעה ומחלות
– חירות לבטא התנהגויות טבעיות
– חירות מפחד ומצוקה נפשית
סוסים נופלים איפשהו בין הכיסאות בעניין ההגדרה שלהם – הם לא מוגדרים כחיות משק (כמו תרנגולות או פרות), אבל מצד שני, הם גם לא מוגדרים וזוכים לזכויות של חיות מחמד או חיות הבר, ולכן הרבה כללי התנהגות ועקרונות מקובלים על חיות בקטגוריות כאלו ואחרות לא חלים עליהם. ובכל זאת, לשם חשבון הנפש אנחנו צריכים לשאול את עצמנו – האם הדרך שבה אנחנו מגדלים ועובדים עם סוסים אכן עונה על העקרונות הללו?
האם האופן המקובל לאימון סוסים (באמצעות לחץ והרפיה = חיזוקים שליליים*, שנקראת גם למידה הימנעותית שבהגדרה עושה שימוש באי נוחות או פחד ככלי ליצירת התנהגות – ראה פוסטים קודמים) מקיים את העיקרון של חירות מפחד ומצוקה?
האם מגורים באורווה – (האופן המקובל במרבית החוות להחזיק סוסים, לבד בתא) מאפשר להם חירות לבטא מגוון של התנהגויות טבעיות (כמו תנועה בכל המקצבים, אכילה 24/7 ומגוון התנהגויות חברתיות כאלו ואחרות)?
וסוגיות אתיות נוספות על ה״איך״?
לעניין הזה של אתיקה ועבודה עם סוסים גם נכנסת לפעמים סמנטיקה ומילים שלא מתארות באופן תואם את המציאות – לדוגמה בשנים האחרונות נכנסו לשפה ולז׳רגון של עולם הסוסים צמד המילים ״עבודה בחופש״ לתיאור תקשורת עם סוסים המתבצעת ללא ראשיה או אוכף, (אפילו ברמה הסמנטית החיבור בין המילים האלו ׳עבודה׳ ו׳חופש׳ מייצר דיסוננס בלתי אפשרי). האם העובדה שאנחנו רואים סוס ואדם עומדים זה לצד זה (בדרך כלל זה על גבי זה…), מבצעים תרגילים כאלו ואחרים ללא ציוד, היא בהכרח עדות לקיומו של חופש לסוס? האם היעדר של ציוד אכן מעיד שהסוס חופשי למשל ללכת הצידה לנשנש עשב, או שאולי הוא מבצע את ההתנהגויות מתוך ציות, חוסר אונים נרכש או התניה אוטומטית המבוססת על מוטיבציה נשלטת* כזו או אחרת (*ראה פוסט קודם). אבל אולי זו באמת דוגמה של תקשורת מעצימה שיש בה הנאה ובחירה של פעילות משותפת מתוך מגוון אפשרויות ועוד רגע הסוס יציע הצעה להתנהגות אחרת שתתקבל בהתלהבות על ידי האדם שלצידו?
חופש הוא תחושה פנימית של מרחב אפשרויות ולא רק תוצר של סיטואציה חיצונית, אביזרים כאלו או אחרים שנוכחים או מוסרים. חופש בתקשורת עם סוסים הוא האפשרות לתת לסוס מרחב של אפשרויות ובהם האפשרות לבחור להגיד ״לא בא לי״, ״לא רוצה היום״ או החופש להכתיב את הכיוון, לבחור ולהשפיע על מה כן לעשות (לפנות ימינה, לפרוץ בדהרה עם חברים, לאכול חציר, לצאת לטיול) בלי שיסתתר איום חבוי או הבטחה לאי נעימות אם הסוס מסרב לבצע את ההתנהגות שביקשנו.
ניתן למצוא מילים וביטויים רבים נוספים בעולם הסוסים שמכסים את המציאות בעטיפה שאינה תואמת…
ומה לגבי ה״למה״?
גם אם נלמד סוס לבצע התנהגות מסוימת באמצעות תקשורת מבוססת חיזוקים, (ללא איום או למידה הימנעותית), האם כל דבר שנצליח ללמד או להעלות על דעתנו הוא אתי?
אנחנו צריכים לשאול את עצמנו את השאלה האם זה יכול להביא לו תועלת איך שהוא, לדוגמא למציאת בלאנס (שיווי משקל פיזי או נפשי), לחיזוק שריר, להעלאת הביטחון העצמי, לשם קבלת טיפול רפואי או לחיזוק הקשר בינינו.
לפעמים הסיבה ללמד משהו יכולה להיות גם ״פשוט להינות ביחד״, בעיני, זו גם תשובה מספקת. אבל אנחנו צריכים לבדוק ולשאול את עצמנו אם גם הסוס נהנה או שאנחנו משתמשים בו לשם שעשוע או פיאור היכולות שלנו?
יותר מזה, נניח שבחרתי לעבוד עם סוס באמצעות חיזוקים חיוביים (ללא איום, ענישה או למידה הימנעותית) ואנחנו לומדים יחד התנהגות שתורמת לסוס שלצידי – העובדה שאני נותנת לסוס פיסת גזר בסוף הלמידה לא אומרת בהכרח שהסוס חווה את הלמידה כחוויה חיובית.
יכול להיות שהוא מתוסכל בגלל שלא ברור לו מה אני רוצה, אולי אני לא מתזמנת את החיזוקים באופן מדויק, אולי הוא לא מקבל פידבק ברור, אולי הוא בכלל לא מרגיש טוב הבוקר, ואולי הוא כל כך רעב שהוא יעשה הכל בשביל פיסת מזון כך שהלמידה בעצם מותנית ברעב (וזו לא ממש נשמעת לי חוויה חיובית), וכמובן יש גם אפשרות שאולי הוא בכלל לא אוהב גזר.
יש המון שאלות שאני מרגישה שאנחנו צריכים להעלות על פני השטח ולתת להן תשובה כנה שתספק אותנו בכדי להיות האנשים שהסוסים שלנו ראויים להם. יתכן שהתשובה תשתנה מפעם לפעם. לפעמים נצטרך להסתפק ב׳לעשות את הכי טוב שאפשר היום, לסלוח לעצמנו, ולחלום על מחר׳. ויתכן שנגלה שאנחנו רוצים וצריכים לשנות את האופן או הדברים שאנחנו מבקשים מהם או התנאים שאנחנו מספקים להם בכדי לחיות לצידנו, או שאנחנו רוצים להוסיף וללמוד על סוסים על תקשורת אחרת ואולי עוד על עצמנו.
אני מאמינה שכשנראה את הסוסים שנמצאים לצידנו כמו שהם, שלמים ומושלמים כל אחד באופן המיוחד לו, ונאפשר להם לחיות ולפעול לצידנו בהתאם לצרכים שלהם, להשפיע ולהיות חלק פעיל במפגש איתנו נמצא תקשורת אמפתית מעבר למילים ולסמנטיקה, נוכל לשאול ולענות בלב שלם על שאלות אתיות. נמצא לצידנו סוסים סקרנים, נלהבים, שותפים לתהליך חקירה, שיחליפו את הסוסים המושתקים והצייתנים וידהירו את הצמיחה הלמידה והחוויה המשותפת שלנו קדימה מעבר לכל דמיון.
HorseFriendship 
2 מחשבות על “סוגיות של אתיקה במפגש בין סוסים לאנשים”