נעים להכיר , אני הדס עברי, ואני רוצה לשתף אתכם קצת בסיפור שלי,
נולדתי ביודפת, למשפחה של אוהבי סוסים, עם אורווה ממש ליד הבית, ועם סוסים שהיו לא פחות מבני משפחה…חברים .קרובים, שותפים לחיים, אהובים ונאמנים
מגיל מאוד צעיר רכבתי, האכלתי, ניקיתי אורוות, ליטפתי, גירדתי ובעיקר ביליתי עם הסוסים מדי יום, היה זה חלק מרכזי ומשמעותי בחיי מאז ומעולם, חיבור עמוק ואהבה גדולה. היה לי ברור שאמשיך לעסוק בזה גם בחיי הבוגרים.
התחלתי את דרכי כמדריכת רכיבה בחווה מערבית ספורטיבית, מהר מאוד הבנתי שזה לא הכיוון שלי, ולאחר טיול בעולם, בעיקר סביב חוות סוסים שונות ומשונות, הוכשרתי כמטפלת בעזרת סוסים במכללת ״סוסים ואנשים״ מאז ב10 השנים האחרונות, אני עובדת באופן יומיומי כמטפלת באנשים בעזרת סוסים, וכמאמנת סוסים, בארץ ובעולם, עם אוכלוסיות מטופלים מגוונות.
לפני כשנתיים, הקמנו, אורן- בן זוגי ואני, חווה קטנה ליד ביתנו שביודפת.
ובה שלוש סוסות נפלאות ויקרות המטפלות יום יום בילדים ובנוער מרקעים מגוונים, ישנם טיפולים ממוקדים בקשיים פיזיים, קשיים רגשיים, וקשיים התנהגותיים.
מאז ומעולם ניסיתי בעבודתי לשים במרכז את הקשר העמוק שנוצר בין האדם לסוס/ה, מעולם לא לימדתי רכיבה בצורה סטנדרטית, הקפדתי על סוסים קבועים לכל מטופל, בתהליכים ארוכי טווח, והקדשתי בכל מפגש תמיד זמן לטיפול בסוס/ה, התבוננות, חקירה מעמיקה ושהיה משותפת פשוטה, ניסיתי להעביר לאנשים איתם עבדתי מעט מהחוויה אותה חוויתי אני עם הסוסים שלי בילדות. השתמשתי בכלים שהיו לרשותי, בניסיוני האישי, ובידע אותו רכשתי בקורסים השונים.
אבל עמוק בתוך ליבי חי ורחש לו קונפליקט עמוק, חייתי בהדחקות עמוקות, משהו לא הסתדר לי, הרגשתי שחסרים לי כלים וידע!
הרגשתי עמוק בליבי שהסוסים איתם עבדתי בחוות השונות, שרויים בדיכאון עמוק, וזה העציב אותי, היום אני יודעת שזה נקרא ׳חוסר אונים נרכש׳ (מצב פסיכולוגי באנשים ובעלי חיים כאחד- אפאטיות- אשר נגרמת בעקבות חוויות מרובות של חוסר .בחירה- המקובלות בגישות אימון קונבנציונליות)
תמיד חלמתי שאוכל לקרוא לסוסים שלי והם יבואו מבחירה, שאוכל לטפל בהם, לשחק איתם, לרכב עליהם ולתקשר איתם בחופש ובשיתוף פעולה מלא מבחירה, ללא כפיה, חלמתי ופינטזתי ולא היה לי כל מושג איך להתחיל בכלל.
כשפגשתי את ענת לראשונה מעל דפי הפייסבוק- אורו עיני! קראתי בשקיקה את כל הפוסטים המרתקים. ממילה למילה הרגשתי איך זה הכיוון שהלב שלי מבקש ממני לקחת. זו הדרך! זו חתיכת הפאזל שהיתה חסרה, יש ידע קיים בעולם! רק צריך ללמוד אותו… וליישם! מאז ועד היום אני עדיין בדרך, והיא קשה ומלאת בלבול לעיתים, אך גם מדהימה, מרתקת, מחזקת וממשיכה להשתנות כל הזמן, מתגמלת, מעניינת ובעיקר עושה לי הרגשה של שלום בתוך הלב. ככה אני רוצה לתקשר עם הסוסים שלי! זה המסר שאני רוצה להעביר למטופלים שלי! לא עוד כפיה וכוחנות!
,מאז אותו מפגש ראשוני לקח לי עוד שנה לאזור אומץ, לשים את כל הידע והנסיון שלי בצד, ולהיות שוב בתחילת הדרך
לפני כשנתיים השתתפתי בקורס של ענת, כתלמידה.
מאז אני מתרגלת תקשורת מבוססת חיזוקים חיוביים עם הסוסות שלי, של משפחתי, של חבריי ואפילו של שכניי מהכפר הסמוך! כתחביב, כעבודה, כאימון, וכחלק מהמפגשים הטיפוליים אותם אני מעבירה בחווה. במקביל אני מנסה כל הזמן לשפר את תנאי .המחייה ולהיטיב עם שותפיי הסוסיים
הכלים שעומדים לרשותי היום הם אינסופיים, ואני רק בתחילת הדרך.הגישה החיובית נותנת לי כלים ופותחת בפני אינספור אפשרויות לעשות את החיבור הזה בין מטופלים וסוסים. בחוויה שלי כל המפגש הטיפולי מתעצם כשהקשר בין האדם לסוס מעמיק, קשר שבנוי על אמפתיה, ראית האחר, הבנה מעמיקה של צרכיו הפיזיים והנפשיים וטיפול הדדי!
האפשרות להיות בקשב גם ל׳איך זה מרגיש לסוס׳, מאפשרת למטופלים לחוות התלהבות אותנטית של הסוסים, להתבונן על העדפות, להרגיש איך זה להעניק חזרה, ללמוד על מגע מנעים, מאפשרות להתנסות בהקשבה, גם עם העינים הלב וקצות האצבעות, ללמד וללמוד, לפרק למידה ולפרגן על התקדמות, להתבונן מה מניע אותנו ואת שותפינו בטיפול- הסוסים.
יש דרך אחרת, היא לא קיצונית, היא יותר הומנית, פרקטית, ומהנה עבור כל הצדדים!
אני מצטרפת לקורס הקרוב כמנחה מלווה.
שמחה ומתרגשת לשתף במסע האישי שלי,
ולהיות שותפה למסעם של א/נשים נוספים/ות.
עבורי באופן אישי- האפשרות לחלוק ולעבד את המסע הזה – תוך כדי התהליך- לא רק העמיקה והיטיבה את החוויה- אלא הפכה אותו לאפשרי! ואותי למאמנת, מטפלת ואישה טובה יותר!
עיקר תפקידי יהיה לתמוך בתלמידים בתוך ומעבר למפגשים עצמם וחלק מהמפגשים יתרחשו אצלי במרעה עם סוסותיי הנפלאות! שישמחו לשחק ולהכיר עוד אנשים… ללמוד, ללמד ולעורר השראה כמו שהן עושות כל כך טוב!
HorseFriendship 